כשהאיסור מגיע עם דלת צדדית פתוחה

הנקודה החזקה כאן היא לא מה שנאסר, אלא מי ומה נשאר מחוץ למסגרת. “מסחר פנים” נשמע כמו ניקוי שולחן, אבל הניסוח משאיר אזורים רגישים בלי נעילה מלאה: פקידי White House מחוץ לאיסור, חברי US Congress לא נחסמים במפורש מהפלטפורמות, והימורי ספורט נשארים מחוץ לקו האדום.

הגבול האמיתי מסומן סביב הימורי מדיניות. כלומר, הבעיה היא לא עצם הגישה לשוקי חיזוי — אלא הימור על החלטות שמי שמחזיק מידע יכול להשפיע עליהן או לקרוא לפני כולם.

רגולציה עם פינצטה. לא פטיש.