סטייבלקוינס כן — אבל עם תקרה ועם שם על הארנק

המהלך לא סוגר את הדלת. הוא מצייר מסדרון צר: שימוש מותר, אבל בכמות מוגבלת, ובכלי שמחובר ישירות ללקוח. ההפרדה בין תקרת הפקדות לתקרת משיכות לא נשמעת כמו נוחות — אלא כמו שליטה בקצב הזרימה לשני הכיוונים.

הדרישה לארנק בבעלות הלקוח חותכת החוצה מרחב אפור של תנועה דרך צדדים אחרים. זה לא אנטי-קריפטו, זה פרו-מיפוי. פחות חופש תפעולי, יותר כתובת על כל מטבע

בקיצור: מאשרים את הצינור, אבל מתקינים עליו ברז.