כשהמנפיק אומר לא, הבמה עוברת מהמסחר לסמכות

יש כאן קו מאוד ברור: מצד אחד יש ביקוש ומסחר, מצד שני יש בעלי נכס שלא מוכנים לתת לחגיגה להתלבש על השם שלהם. זה לא ויכוח על טכנולוגיה, אלא על שליטה — מי רשאי להצמיד טוקן לנכס, ומי נהנה מהלגיטימציה שזה מייצר.

הטיימינג חשוב: ההתנגדות מגיעה חודשים אחרי שהטוקנים כבר הוצעו. כלומר, קודם נבנה נרטיב של זמינות ונגישות, ואז נכנסה בלימת שם. בקריפטו זה מהלך מוכר קודם עוטפים מוצר בסיפור של חדשנות, אחר כך מגיע החשבון של הבעלות.