לא כמה חייב לשבת בבנק — אלא כמה מהר אפשר לשרוד יציאה

זה לא ויכוח טכני. זה מעבר משפה של "ציות" לשפה של עמידות. פיקדון מינימלי נשמע מסודר על הנייר; סף נזילות מדבר על רגע האמת — כשכסף רוצה לצאת בבת אחת.

הניסוח כאן עושה דבר פשוט: הוא שם את מוקד הסיכון לא על הסטייבלקוין עצמו, אלא על המערכת שסופגת את המשיכה. הבנקים המרכזיים לא מתווכחים על קישוט רגולטורי, אלא מסמנים איפה הם רואים נקודת לחץ.

בקיצור, MiCA מקבלת דחיפה מחשבונאות סטטית לניהול בהלה דינמי. מי שקורא בין השורות רואה פחות אמון ב"כרית", ויותר דרישה ליכולת תמרון