לא רק דחייה — עצירה שמסמנת מאבק על עצם המשפט

כאן הסיפור הוא לא תאריך אלא סדר הפעולות. לפני שממשיכים למשפט חוזר, מונחת על השולחן בקשה לזיכוי. זה משנה את מרכז הכובד: לא "מתי ממשיכים", אלא אם בכלל יש הצדקה להמשיך באותה מתכונת.

הבקשה הנלווית לדחייה לא עומדת לבד. היא יושבת צמוד לבקשת הזיכוי, וזה יוצר מסר נקי: ההגנה לא רצה ללוח הזמנים — היא תוקפת את הבסיס. כשההליך נעצר בגלל זה, הטיימינג הופך לכלי משפטי, לא רק לוגיסטיקה. בעולם הקריפטו, גם שתיקה פרוצדורלית יודעת לצעוק.