כשלא תוקפים את המוצר, תוקפים את הדרך שמכרו אותו

הסיפור כאן לא יושב על עצם קיומם של שווקי החיזוי, אלא על האריזה: “שיטות שיווק טורפניות”. זו בחירת מילים שממקמת את החברות בפינה תודעתית מאוד לא נוחה לא דיון טכני, לא שאלה של חדשנות, אלא מסגור של פגיעה אפשרית בציבור.

גם הבחירה לשלוח מכתבים לארבע חברות מייצרת אפקט של רוחב, לא אירוע נקודתי. זה לא “מקרה”, זה מסר. וכשמציינים במפורש “לתושבי ניו יורק”, הדגש עובר לשוק מקומי, קהל מקומי, ולגיטימציה מקומית. בשיווק, זה הרגע שבו מבינים שלא תמיד בודקים מה אתה מוכר — לפעמים בודקים איך עטפת את זה.