האיש של האג’נדה יוצא בדיוק כשהחקיקה נתקעת

כאן הסיפור לא נעצר בעזיבה. וויליאמס מוגדר כ"אדריכל מרכזי" של אג’נדת הנכסים הדיגיטליים, כלומר לא עוד דמות רקע אלא מישהו שישב על התכנון עצמו. וברגע שמחברים את זה לקושי של הקונגרס לקדם את החקיקה, מתקבלת תמונה של נרטיב שמחליף פוקוס: פחות תנופה, יותר חיכוך.

הניסוח עושה עבודה מדויקת — לא רק אדם עוזב, אלא חוליה שמזוהה עם כיוון. זה כבר לא עניין פרסונלי; זו פגיעה ברצף