הקריפטו לא תקוע על מבנה שוק — הוא תקוע על מי שיכתוב את הכללים ובאילו ידיים

כשהטקסט שם את האתיקה במרכז, הוא בעצם מסמן שהוויכוח כבר לא רק טכני או רגולטורי. זה מאבק על לגיטימציה. לא במקרה הכללים המתוקנים נשלחים לבית הלבן דווקא כשהזמן נגמר

המסר כפול: יש תנועה, אבל אין סגירה. מצד אחד מראים התקדמות עם "כללים מתוקנים"; מצד שני מזכירים שהפגרה מתקרבת והפערים נשארו. זו לא תמונת הכרעה — זו תמונת לחץ.

והחלק הכי חשוב: אם האתיקה היא "הסוגיה המפלגת", אז הנרטיב זז מהשאלה איך להסדיר קריפטו, לשאלה מי יוכל לחיות פוליטית עם ההסדרה הזאת. בקריפטו מכירים את זה טוב — לפעמים החוזה פחות רגיש מהארנק שמחזיק אותו.