כשמדינה סופרת גם ארנקים וגם רעיונות

המשפט החשוב כאן לא יושב על "נכסים דיגיטליים" לבד, אלא על ההצמדה שלהם לקניין רוחני. זו לא שפה של גימיק, זו שפה של סיווג. ברגע שנכס נכנס למסגרת ניהול של המדינה, הוא עובר צד — פחות צעצוע, יותר שורה בטבלה

המהלך מצייר כוונה של סדר, לא של ספין. לא מדברים כאן על אימוץ רומנטי, אלא על הכנסה של תחום שלם תחת משמעת חשבונאית ותפעולית. וזו הנקודה: כשמדינה בוחרת איך להגדיר משהו, היא כבר מתחילה לקבוע איך יתייחסו אליו.