אג"ח על הבלוקצ'יין, אבל עם החליפה של המדינה

יש כאן חיבור מאוד נקי בין שני חלקים: תשתית כסף סיטונאית מצד אחד, וכללי ניירות ערך טוקניים מצד שני. זה לא ניסוי מבודד אלא מהלך שמסדר גם את הצנרת וגם את השפה המשפטית באותו קו.

הבחירה באג"ח ממשלתיות לא מקרית. זה הנכס הכי ממוסד שיש, ולכן המסר לא מדבר על חופש — אלא על שליטה, סדר ואימוץ דרך מסגרות רשמיות. הקריפטו מקבל כניסה, אבל דרך הדלת של הריבון

כשגם המערכת וגם הכללים מגיעים יחד, הנרטיב ברור: לא "אם", אלא "באיזה פורמט".