כששעון הרגולציה מתקתק, הדלת נשארת באירופה — רק הכתובת עשויה להשתנות

הסיפור פה פשוט: לא מדובר בכניסה או יציאה, אלא בבחירת שער כניסה. עצם זה שמסלול חלופי כבר על השולחן אומר שהמטרה היא רציפות, לא הימור על מדינה אחת.

MiCAחוק הקריפטו של האיחוד נכנס כאן לא ככותרת משפטית אלא כמסנן כוח. מי בלי רישיון — בחוץ. מי שמחפש נתיב חלופי — מסמן שהוא מבין שהמשחק עבר משלב ה"נראה מה יקרה" לשלב הביצוע.

הנקודה היותר חדה: הפוקוס הוא על jurisdiction, לא על מוצר, לא על משתמשים, לא על חזון. בירוקרטיה? כן. אבל גם מסר תודעתי: באירופה, הלגיטימציה היא המוצר.